כ – 30-50% מהנשים וכ- 15% מהגברים סובלים בבגרותם ממחלת ורידים כרונית ברגליים, המוכרת בפי העם בשם “דליות ברגליים”, עקב תפקוד לא תקין של השסתומים בורידים.
מהו תפקיד המערכת הורידית?
המערכת הורידית היא מערכת המובילה דם, לא מחומצן, מהאיברים השונים אל הלב. הדם מגיע לעליה הימנית, ממנו לחדר הימני, משם לעורק הריאה, שלמרות שמו מוביל דם לא מחומצן, לריאות. הדם עובר חימצון בריאות, וחוזר דרך ורידי הריאות, שלמרות שמם מובילים דם מחומצן, לעליה השמאלית ממנה לחדר השמאלי ומשם דרך המערכת העורקית לאיברים השונים, וחוזר חלילה.
מהי אי ספיקה ורידית?
המונח אי ספיקה ורידית מתאר תפקוד לא תקין של השסתומים במערכת הורידית, העמוקה והשטחית, כאחד. תפקידם של שסתומים אלו הוא למנוע חזרה של הדם, שהועבר ממקטע תחתון למקטע שמעליו (כיוון זרימת הדם במערכת הורידית הוא מהגפיים לכיוון הלב). כאשר השסתומים תקינים, נע הדם מההיקף למרכז הגוף – מהרגליים לכיוון הלב, בלבד. כאשר השסתומים אינם תקינים, אינם ספיקים, חלק מהדם שאמור לנוע לכיוון הלב, חוזר למקטע הוריד שמתחתיו וגורם להרחבתו בשל העובדה שמקטע זה קיבל דם הן מהמקטע שמתחתיו, שזהו המצב התקין, והן מהמקטע שמעליו, בשל אי ספיקת השסתומים, המצב הפתולוגי. תהליך זה יוצר תגובת שרשרת של הרס של מערכת השסתומים והרחבת המערכת הורידית, העמוקה או השטחית על פי מיקום השסתומים הפגומים.
מהו הביטוי הקליני של אי ספיקה ורידית?
אי ספיקה ורידית עשויה להתבטא בהרחבה של ורידי המערכת השטחית, אשר מהווה מרכיב הטורד את מנוחת הלוקים, ובעיקר הלוקות, בפתולוגיה זו בשל ההיבט האסתטי הכרוך בדבר. בשלבים מתקדמים יותר של האי ספיקה עשויים החולים להלין על תחושת כבדות ברגליהם, על נפיחות (בצקת), על יובש בעור, על התעבות של העור, על גרד ברגליים, על שינוי בצבע העור (גוון העור בשוק הרחיקנית הופך לחום), ולעיתים על הופעת כיבים בעור השוק, לרוב בהיבט הפנימי של השוק. לסיכום, מדובר על מגוון של הסתמנויות קליניות שעשויות להצריך טיפול ע”י כירורג כלי דם מומחה.
מהם גורמי הסיכון לאי ספיקה ורידית?
-
גיל- אלסטיות דופן הורידים יורדת עם העליה בגיל ובעקבות מצב זה נפגע תפקוד השסתומים. משכך קיימת שכיחות יתר של אי ספיקה של המסתמים הקבוצת הגיל המבוגרת יותר.
-
גנטיקה – קיימת שכיחות גדולה יותר של אי ספיקה ורידית, דליות בחולים שבני משפחתם לוקים בפתולוגיה ורידית.
-
עישון.
-
מין- קיימת שכיחות יתר של אי ספיקת שסתומים בורידי רגליהן של נשים. מקובל להניח שהדבר נובע מהריונות ומשינויים הורמונליים שחווה גוף האישה.
-
השמנת יתר – מהווה גורם סיכון מוגבר לאי ספיקה בשל ה”התנגדות” לזרימה מולה צריכות מערכות הורידים ברגליים לעבוד.
-
עמידה או ישיבה ממושכת- בשל חוסר תפקוד של שרירי הרגליים במצבים מעין אלו מנוטרלת למעשה פעולת המשאבה של שרירי הרגליים, פעולה הדוחפת את הדם הנמצא בורידים כלפי מעלה. מצב זה גורם להצטברות של דם בורידים, להרחבתם ולאי ספיקה של השסתומים.
מתי צריך לפנות לכירורג כלי דם כאשר יש בעיה בורידים?
כאשר אתם רואים ורידים מורחבים ברגליים, חשים תחושת כבדות או נפיחות – בוודאי אם הן מלוות בכאב, ובמיוחד כשהמצב משתפר בהרמת הרגליים – מומלץ לפנות לכירורג כלי דם לצורך אבחון מקיף וטיפול בבעיה. יש לפנות מוקדם יותר כאשר מופיעים שינויי צבע או התעבות של העור בשוק, פצע שאינו מחלים, או דימום מדליה.
כיצד מאבחנים אי ספיקה ורידית?
לאחר שיחה ובדיקה גופנית, הבדיקה המרכזית היא אולטרסאונד דופלקס של ורידי הרגליים. הבדיקה, הנעשית בעמידה, ממפה את המערכת הוורידית העמוקה והשטחית, מזהה אילו שסתומים אינם תקינים ובאיזה מקטע, ושוללת פקקת. מיפוי זה הוא הבסיס לבחירת הטיפול המתאים – ולכן חשוב שייעשה ויפוענח בידי מי שמתכנן את הטיפול.
שלבי המחלה
המחלה הוורידית הכרונית מדורגת בשלבים – מוורידים עדינים (“עכבישים”) ודליות, דרך בצקת ושינויי עור, ועד כיב ורידי פתוח. ככל שהמחלה מתקדמת, גובר הצורך בטיפול – הן כדי להקל על התסמינים והן כדי למנוע נזק לעור והיווצרות פצעים.
גישות טיפוליות לאי ספיקה ורידית
ההתפתחות הטכנולוגית הביאה עמה שינוי בגישות הטיפוליות. הגישה הניתוחית הקלאסית (“שליפת ורידים”) נדחקה הצידה והוחלפה ברוב המקרים בגישות זעיר־פולשניות לנטרול הוריד השטחי החולה, המבוצעות בהרדמה מקומית ובהנחיית אולטרסאונד:
- צריבה תרמית מבפנים (לייזר – EVLA, או גלי רדיו – RFA) – סיב דק מוחדר לווריד דרך דקירה קטנה, וחום סוגר את הווריד החולה.
- סגירה בדבק רפואי (ציאנואקרילט) – הווריד נסגר בעזרת דבק ייעודי, ללא חום ולרוב ללא צורך בהרדמה מקומית נרחבת.
- הזרקה (סקלרותרפיה), כולל הזרקת קצף בהנחיית אולטרסאונד – חומר מטרש מוזרק לווריד וגורם לסגירתו; מתאים לוורידים קטנים ובינוניים, לעכבישים ולדליות חוזרות.
- כריתה מקומית של דליות (פלבקטומיה) – הוצאת דליות בולטות דרך חתכים זעירים, לעיתים בשילוב עם הטיפולים האחרים.
הבחירה בין השיטות תלויה במיפוי הדופלקס, בקוטר ובמהלך הוורידים ובהעדפת המטופל/ת.
יש לזכור שלמרות כל האמור לעיל, מקום של כבוד שמור גם לגישה השמרנית: גרביים אלסטיים (לחץ מדורג), פעילות גופנית, הרמת רגליים במנוחה, שמירה על משקל תקין והימנעות מעמידה או ישיבה ממושכת. גישה זו מקלה על התסמינים, אך אינה מתקנת את השסתומים הפגועים.
אי ספיקה ורידית והיריון
בהיריון גדלים נפח הדם והלחץ בוורידי האגן, ושינויים הורמונליים מרפים את דופן הוורידים – ולכן דליות מופיעות או מחמירות לעיתים קרובות. בדרך כלל ממליצים בתקופה זו על גרביים אלסטיים ועל הרמת רגליים, ודוחים טיפול פולשני לאחר הלידה, כאשר חלק מהדליות משתפרות מעצמן.
שאלות נפוצות
האם דליות הן רק בעיה אסתטית?
לא תמיד. אצל חלק מהאנשים מדובר בעיקר בעניין אסתטי, אך אצל אחרים הדליות הן ביטוי לאי ספיקה ורידית שעלולה לגרום לכאב, כבדות, נפיחות, גרד, שינויי צבע בעור ואף לפצעים. דליות גם מעלות את הסיכון לפקקת בוורידים השטחיים.
איך יודעים אם צריך טיפול?
ההחלטה מבוססת על התלונות ועל בדיקת אולטרסאונד דופלקס של ורידי הרגליים, הממפה אילו ורידים ושסתומים אינם תקינים. כאשר יש תסמינים או שינויים בעור – מומלץ טיפול. כאשר אין תסמינים, הטיפול הוא בחירה של המטופל/ת.
האם הטיפולים החדשים כואבים? כמה זמן ההחלמה?
רוב הטיפולים הזעיר־פולשניים (צריבה בלייזר או בגלי רדיו, דבק רפואי, הזרקות) מבוצעים בהרדמה מקומית, ללא חתכים גדולים. ברוב המקרים חוזרים להליכה כבר ביום הטיפול ולשגרה בתוך ימים ספורים.
האם הדליות יכולות לחזור אחרי טיפול?
כן, הנטייה לאי ספיקה ורידית היא כרונית, ובמהלך השנים עלולים להופיע ורידים חולים חדשים. שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית, הימנעות מעמידה ממושכת וגרביים אלסטיים לפי הצורך – מפחיתים את הסיכון.
