עורקי התרדמה – הקרוטידים – הם העורקים המרכזיים בצוואר המספקים דם למוח. אירועים מוחיים נגרמים בכ־15% מהמקרים מדימום ברקמת המוח, ובכ־85% מהמקרים מהפרעה בזרימת הדם לרקמת המוח (איסכמיה). היצרויות בעורקי התרדמה אחראיות לכ־10–15% מאירועי השבץ המוחי האיסכמי. הן נוצרות עקב הצטברות משקעי כולסטרול בדופן העורק – משקעים היוצרים את הרובד (הפלאק, plaque) הטרשתי.
כיצד היצרות בעורקי התרדמה גורמת לשבץ?
הרובד הטרשתי מצר את חלל הזרימה בעורק וגורם לזרימה מערבולתית, העלולה “להעיף” תסחיפים – קרישי דם קטנים או חלקים מהרובד עצמו – אל העורקים הקטנים המספקים את רקמת המוח. תסחיפים קטנים שהגוף מפרק עשויים לגרום לאירוע מוחי חולף (Transient Ischemic Attack – TIA), ואילו תסחיפים גדולים או מקטע מהרובד הטרשתי עלולים לגרום לאירוע מוחי קבוע (CVA). תסחיף לעורק הרשתית עלול לגרום לאובדן ראייה זמני בעין אחת (Amaurosis Fugax) – סימן אזהרה חשוב שאסור להתעלם ממנו.
סוגי ההיצרויות: עם תסמינים וללא תסמינים
ההיצרויות נחלקות לשתי קבוצות:
- היצרות תסמינית (סימפטומטית) – היצרות שאובחנה לאחר אירוע מוחי, אירוע מוחי חולף או אובדן ראייה זמני, בצד המתאים. הסיכון לאירוע חוזר גבוה במיוחד בימים ובשבועות הראשונים, ולכן הערכה מהירה היא קריטית.
- היצרות אי־תסמינית (אסימפטומטית) – היצרות שהתגלתה כממצא אקראי, למשל בבדיקת דופלקס שבוצעה בשל אוושה בצוואר או במסגרת בירור של מחלת כלי דם אחרת.
מי נמצא בסיכון?
גורמי הסיכון להיצרות בעורקי התרדמה הם גורמי הסיכון לטרשת עורקים: גיל מבוגר, עישון, לחץ דם גבוה, סוכרת, רמות שומנים גבוהות בדם, מחלת לב כלילית ומחלת עורקים היקפית ברגליים. מטופלים עם מפרצת באבי העורקים או עם חסימת עורקים ברגליים נמצאים בסיכון מוגבר גם למחלה בעורקי הצוואר.
אבחון
לאחר שיחה ובדיקה גופנית, הבדיקה המרכזית היא אולטרסאונד דופלקס של עורקי התרדמה – בדיקה לא פולשנית המודדת את דרגת ההיצרות ואת מהירויות הזרימה ומאפיינת את הרובד. כאשר נשקל טיפול פולשני משלימים בדרך כלל בדיקת CT אנגיוגרפיה (CTA) או MRA, המאפשרות להעריך את מבנה העורקים מהלב ועד המוח ולתכנן את הטיפול.
כיצד מטפלים בהיצרות בעורקי התרדמה?
מתכונת הטיפול נגזרת מדרגת (חומרת) ההיצרות ומההסתמנות הקלינית.
טיפול תרופתי ואיזון גורמי סיכון – לכולם
כל מטופל עם היצרות בעורקי התרדמה, בכל דרגה, זקוק לטיפול תרופתי מיטבי: נוגדי טסיות (כגון אספירין), סטטינים להורדת שומנים ולייצוב הרובד, איזון לחץ הדם והסוכר, והפסקת עישון. היצרויות אי־תסמיניות מטופלות ברוב המקרים בדרך זו בלבד, לצד מעקב דופלקס שנתי.
ניתוח אנדרטרקטומיה (Carotid Endarterectomy – CEA)
היצרות משמעותית (בדרך כלל 70% ומעלה, ובמקרים מסוימים גם 50%–69%) במטופל תסמיני מחייבת התערבות פולשנית – לרוב ניתוח, המוריד באופן משמעותי את הסיכון להישנות אירוע מוחי. התועלת הגדולה ביותר מושגת כשהניתוח מבוצע בהקדם – רצוי בתוך כשבועיים מהאירוע. בניתוח פותחים את עורק התרדמה דרך חתך בצוואר, מסירים את הרובד הטרשתי וסוגרים את העורק, לעיתים בעזרת טלאי. האשפוז קצר בדרך כלל.
צנתור והשתלת סטנט (Carotid Artery Stenting – CAS)
במצבים נבחרים – למשל צוואר שעבר הקרנות או ניתוח בעבר, היצרות במיקום גבוה מאוד או סיכון ניתוחי גבוה – ניתן לטפל בהיצרות בצנתור, הרחבה בבלון והשתלת תומך (סטנט). הבחירה בין הגישות מותאמת אישית לכל מטופל.
היצרות ללא תסמינים – מתי בכל זאת מטפלים?
בהיצרות אי־תסמינית בדרגה גבוהה, עם מאפיינים המעידים על סיכון מוגבר (כגון התקדמות מהירה בדרגת ההיצרות או רובד “לא יציב” בהדמיה), ובמטופל שתוחלת חייו טובה – ניתן לשקול טיפול פולשני. ההחלטה מתקבלת לאחר שקילה זהירה של התועלת מול הסיכון.
מעקב
במטופלים שאובחנו עם היצרות בעורקי התרדמה יש להקפיד על בדיקת דופלקס של עורקי הצוואר מדי שנה, על מנת לזהות שינוי או החמרה בדרגת ההיצרות. גם לאחר ניתוח או צנתור מקובל לבצע מעקב דופלקס תקופתי.
ד״ר איתן הלדנברג הוא חבר בקבוצת FACTCATS – קבוצת מומחים בינלאומית המקדמת טיפול שקול ומבוסס ראיות במחלת עורקי התרדמה, וחבר באגודה הבינלאומית של מומחים אנדווסקולריים (ISEVS).
שאלות נפוצות
איך מגלים היצרות בעורקי התרדמה?
הבדיקה הראשונה היא אולטרסאונד דופלקס של עורקי הצוואר – בדיקה פשוטה, ללא קרינה וללא כאב, המודדת את דרגת ההיצרות ואת מאפייני הרובד. כאשר שוקלים טיפול פולשני משלימים לרוב בדיקת CT אנגיוגרפיה או MRA.
האם כל היצרות בקרוטיד מחייבת ניתוח?
לא. רוב ההיצרויות שמתגלות באקראי, ללא תסמינים, מטופלות בטיפול תרופתי (נוגדי טסיות, סטטינים, איזון לחץ דם וסוכר, הפסקת עישון) ובמעקב דופלקס תקופתי. ניתוח או צנתור נשקלים בעיקר בהיצרות משמעותית שגרמה לתסמינים, ובמקרים נבחרים של היצרות ללא תסמינים עם מאפייני סיכון גבוה.
מה ההבדל בין ניתוח אנדרטרקטומיה לבין השתלת סטנט בעורק התרדמה?
באנדרטרקטומיה (CEA) פותחים את העורק בצוואר ומסירים את הרובד הטרשתי – זהו הטיפול המבוסס ביותר לרוב החולים. בהשתלת סטנט (CAS) מרחיבים את ההיצרות בצנתור ומשאירים תומך בעורק; גישה זו שמורה למצבים נבחרים, למשל צוואר שעבר הקרנות או ניתוח בעבר. ההחלטה מותאמת אישית לאחר הערכה של כירורג כלי דם.
באיזו תדירות צריך לבצע דופלקס מעקב?
במי שאובחנה אצלו היצרות בעורקי התרדמה מקובל לבצע בדיקת דופלקס מדי שנה, ולעיתים בתדירות גבוהה יותר בהתאם לדרגת ההיצרות, כדי לזהות החמרה בזמן.
